מיינדפולנס בחינוך

את ההבנה הפשוטה אך המהותית שאני מציגה בספר צבעונית - הרגשות, התחושות והמחשבות שלנו לא מופיעים אצלנו בהזמנה והם מופיעים ומתחלפים בצורה טבעית במקביל לכל הרגעים והחוויות בחיינו - הבנתי וקיבלתי בעזרת תרגולי מיינדפולנס שונים וסדנאות תרגול מדיטציה בשתיקה שאני משתתפת בהם מתחילת שנות העשרים שלי.

הספר ״צבעונית״ מעביר את הרעיון שעזר לי יותר מכל בחיפוש אחר ביטחון ואמון בחיי הבוגרים, ומכיוון שאין לי ספק שזה היה מועיל מאוד עבורי להבין אותו בשלב מוקדם, החלטתי לכתוב את צבעונית- לכל הילדים באשר הם. הקטע הבא הוא חלק קטן מתוך עבודת מחקר אקדמית גדולה שעשיתי בנושא מיינדפולנס לילדים והוא מסביר בצורה הכי ברורה שהצלחתי מה זה בעצם מיינדפולנס.

מקווה שזה יועיל וישפר את ההבנה שלכם ואולי יעורר בכם רצון להתנסות.

מוזמנים לכתוב לי את שעולה אצלכם.

קְשיבוּת, הידועה גם בשמות מודעות קשובה או מיינדפולנס (Mindfulness) היא התהליך הפסיכולוגי של הבאת תשומת לב מכוונת ובלתי שיפוטית לחוויות המתרחשות בזמן הווה, ושאפשר לטפחה באמצעות תרגילי מדיטציה.

מיינדפולנס או בשמה העברי (החדש) קשיבות זה בעצם טכניקת תרגול שכל מטרתה היא לאפשר למתרגל חווית מציאות יומיומית נטולת סבל וחרדה.

התודעה האנושית נוטה לקפוץ ממקום למקום, וטכניקת הקשיבות מאפשרת תשומת לב לחוויה המיידית. עקרונותיה העיקריים הם להתגבר על ההרגל האנושי להתבונן מתוך ביקורת, השוואה ושיפוט כלפי עצמנו והעולם באמצעות טכניקה של אימון התודעה להישאר במצב קיים. הבודהיזם טוען שאנחנו מצוידים ביכולת להתבוננות פנימית בקור רוח, נדיבות, קבלה וסקרנות המוליכים למצב של רוגע ושלווה. הקשב יכול להיות מיושם בכל דבר שהאדם עושה, ומאפשר לו לחוות את החוויה באופן מלא יותר. ברמת התרגול של מיינדפולנס בפועל, כל פעם שמחשבותיו של האדם נודדות לעניינים אחרים מלבד הדבר בו הוא מתרכז בתרגול (נשימתו שלו בדרך כלל), הוא מנסה להחזיר את תשומת לבו לחוויה בהווה. כאשר האדם מתחיל לשחרר את עצמו מהתמקדות באגו שלו, הוא חווה מצב של צפייה וסקרנות במתרחש סביבו. מדיטציית מיינדפולנס היא אמנם פעילות פשוטה, אבל לא לגמרי טבעית עבור המוח, שמצב ברירת המחדל שלו הוא מחשבה מפוזרת.

(ב.נון. נ, וארגז א'. 2016).

תדמית המיינדפולנס בעולם המערבי

ישנם מחסומים שאנו עלולים לפגוש במצבים הקשורים לתדמית של המונח "מדיטציה" ולעולם האסוציאציות שמתחבר אליו, ליכולת של אנשים למצוא זמן לתרגול בשגרת יומם ולמונח ״בודהיזם״ (שממנו מגיעה כל תורת ההקשבה), שגורם לאנשי תרבות המערב הקפיטליסטי המקדש את ערכי האינדיבידואליזם ותרבות השפע והצריכה לחוש הסתייגות לעתים או חוסר התאמה של הדברים אליהם . ישנה נטייה לאנשים לדבוק ולאחוז במוכר ולפחד מהחדש והלא ידוע, אפיל אם באפשרותו לשפר להם את רמת החיים בצורה טוטאלית. ועל כן למרות שמיינדפולנס תופס תאוצה ברחבי העולם וגם בעולם המערבי הן בשדות החינוך והן בשדות הפרטיים והבוגרים של חיי הפרטים, קיים צורך למצוא דרך לפתור כל אחד מהחסמים: זמן, ביצוע ותדמית. על השניים האחרונים מסייע להתגבר ספרו המחקרי והמוצלח של דן האריס (Harris 2014), המאגד מחקרים וחוקר בעצמו את יתרונותיה הבולטים של הקשיבות על האדם בכל חתכי האוכלוסייה.

ראשון מטאטא האריס את העניין התדמיתי. "למרות מה שאולי שמעתם", הוא אומר, "מדיטציה אינה כרוכה בהצטרפות לאיזושהי קבוצה, תשלום כספים, לבישת בגדים מיוחדים, ישיבה בתנוחה מצחיקה או אמונה בדבר ספציפי". האסוציאציות הציוריות של אשראמים, גורואים וחינוך לסגפנות, פשוט אינן רלוונטיות. הן לא פסולות, אבל רחוקות מלהיות הכרחיות לתרגול. יתר על כן, היתרונות הבריאותיים המגוונים והמשמעותיים מהווים משקל נגד שמבטל כל מבוכה וחשש – ואלה מגובים על ידי המדע, באמצעות סריקות מוחיות ומחקרים נוספים.

איך מבצעים ונכנסים למצב של קשיבות?

לאחר שהסיר את חשש התדמית מגלה האריס בספרו כמה פשוט התרגול עצמו. כל כך פשוט שהמטרה עצמה היא להיכשל. האריס מציג שלושה שלבים פשוטים שנדרשים כדי לתרגל מיינדפולנס. שלב ראשון – ישיבה בגב זקוף ועיניים עצומות. נציין במאמר מוסגר שאפילו זה לא הכרחי (אדם עם מגבלות גופניות יכול לשבת על כסא ואף לשכב), אם כי רצוי.

שלב שני – התמקדות בתחושת הנשימה, תוך שימת לב לנקודה בגוף שבה התחושה הזו הכי דומיננטית עבורכם. לרוב יהיה זה אזור האף ,הבטן או החזה. השלב השלישי הוא הגרעין – התמקדות בלעדית בנשימה ודחיית כל מחשבה אחרת. "ברגע שתנסו לעשות את זה", מסביר האריס, "המוח שלכם יתחרפן. אתם תתחילו 'מה אני אוכל לארוחת צהריים', 'למה אמרתי את הדבר הטיפשי הזה לבוס שלי'. המוח שלכם ישתולל, וזה בסדר". מכיוון שהחיזוק מתרחש בדיוק בחזרה למיקוד בנשימה. המוח שלכם נבנה ומפתח מערכת עצבית מעובה וענפה בכל פעם שאתם עושים את המאמץ לזהות שנסחפם עם המחשבות וכן במאמץ להדוף אותן ולהשתלט מחדש על המרחב התודעתי. כלומר, לחזור לתחושה הנקייה של נשימה בלבד. (Harris 2014).

הרצון להגביר את היכולת להגיע למצב של קשיבות צובר לאחרונה פופולריות גם כפרקטיקה בחיי היומיום, מלבד שימושה במדיטציה והיישום שלה בפסיכולוגיה קלינית. מחקרים הוכיחו את היתרונות הנפשיים של הקשיבות כדרך להפחית מתחים, חרדה ודיכאון. תכניות שונות להגברת קשיבות מיושמות באופן נרחב בבתי ספר, בתי כלא, בתי חולים, מרכזים לקשישים, ומקומות נוספים בעולם. תכניות טיפול בתחום בריאות נפש מלמדות מיומנויות אלה באופן עצמאי מהמסורות התרבותיות הבודהיסטיות.

בשנים האחרונות הקשיבות הולכת ומופיעה במסגרות חינוכיות בארץ ובעולם. רוב היישומים של הפרקטיקה מתבססים על ממצאים מחקריים המעידים על כך שקשיבות מפחיתה מתחים, מעלה את הריכוז ועשויה גם לתרום להישגים אקדמיים. קיימות, עם-זאת, גם גישות מרחיבות יותר שבהן קשיבות נתפסת כגישה חינוכית כללית ובין מטרותיה הבנה עצמית, טיפוח חמלה והבנת האחר, ומעורבות חברתית. (ל, בן-נון. נ' וארגז. 2016).

הדגש איננו על מה שמתבוננים בו, אלא על האדם המתבונן בעצמו, איך אדם מתבונן בדבר שהוא מתבונן בו. מיינדפולנס פירושו להתייחס ברצינות רבה למושג 'דע את עצמך' משום שבמהות התרגול עומד הניסיון לבוא במגע עם מצבנו המנטלי. אותה תחושה-הרגשה- מחשבה שמשתנה בנו מרגע לרגע ונעה איתנו מרגע לרגע בעולם ומתוכה אנו פוגשים במצבנו המנטלי. ומכאן מקומו הבסיסי של המיינדפולנס בחינוך מגיל צעיר.

אני מאמינה בחינוך לקשיבות, אני חייה את השפעותיה החיוביות על החיים שלי ועל חיי הילדים שאני איתם במגע בעבודתי.